רקע
היא שיתוק של הזרוע הנגרמת מפגיעה בשורשי העצבים העיקריים של הזרוע, במיוחד בגבהים C5-C6. שהם חלק מה-Brachial plexus.
הפגיעה נגרמת בעיקר בגלל לידה מסובכת. בעת הלידה, התינוק יוצא מהרחם אך נתקע בתעלת הלידה ומפני שכבר מאוחר מדי לניתוח קיסרי, המיילדת נאלצת לסובב את ראשו ולמשוך אותו החוצה. משיכה לא עדינה עלולה למתוח את שורשי העצבים.
בהתאם לאופי הנזק, השיתוק יכול להיפתר מעצמו במשך מספר חודשים. או לפעמים מצריך טיפול שיקומי או ניתוח.
סימנים וסימפטומים
העצבים המעורבים ביותר הם: Suprascapular nerve, Musculocutaneous nerve ו- Axillary nerve. בהתאם תהיה חולשת השרירים: Deltoid, Supraspinatus, Infraspinatus, Biceps brachii ו- Brachialis.
לפי כך, התינוק יאבד מכח היכולת לבצע הרחקה של הזרוע (Abduction) במפרק הכתף, סיבוב חיצוני (External Rotation) של מפרק הכתף, כיפוף וסופיצניה של המרפק.
כתוצאה מכך, מנח אופייני של היד יהיה בו הזרוע מסובבת פנימה (Internal Rotation) וקירוב (Adduction) ממפרק הכתף, ופרונציה במרפק.
תהיה חולשה עד היעדרות של הרפלקס של שריר ה-Biceps.
תיתכן הפרעה תחושתית מסוימת בהבט הצידי של הזרוע.
בילוד יעדר החזר המורו בצד הפגוע.
פגיעה נוספת ב- Brachial plexus היא הפגיעה על שם klumpke המייצגת נזק בשורשי העצבים C7-C8, שיתוק רפה של הגפה, ובאם תלווה גם פגיעה בשורש עצב T1, יופיעו גם שינוי בגודל האישון והעדר דמעת באותו הצד.
פרוגנוזה
לרוב מצב זה עובר לבד עד גיל שנתיים. מידת ההחלמה היא על פי מידת הנזק הראשוני לעצב.
בנוכחות בצקת ודמם בלבד סביב העצב - תופיע ההחלמה תוך חודשים עם ספיגתם. במקרים של קרע ממשי בסיבים - לא תראה החלמה מלאה.
טיפול
הטפול כולל קיבוע של היד בתנוחה נגדית למנח השיתוק האופייני, כלומר הרחקת הזרוע לזווית של 90 מעלות, סיבוב חיצוני של הכתף וסיבוב כלפי מעלה של האמה. צורות הקיבוע המדויקות מוגדרות בהתאם לתצורת הפגיעה וחומרתה.
עיסויים עדינים והנעה פסיבית נעשים מגיל שבועיים לחיים כדי לשמר את טווחי התנועה.
בהיעדר שיפור נשקלים ניסיונות ניתוחיים עצביים - נוירופלסטיות ואורתופדיים כהעברות גידים או שנוי מנחי מפרקים.
במקרה של איבוד טווחים על ידי התעבויות גידים (קונטרקטורות) - תשקל הזרקת בוטולינום טוקסין.
ילדים
