טווח רכישת ההליכה הוא הארוך ביותר מבחינת אבני הדרך- בין גיל 10 חודשים לגיל שנה וחצי. כל זמן של השגת הליכה בתוך הטווח הזה נחשב תקין, ואפילו בעוד חודשיים.
התינוק צריך לשמור על מרכז הכובד בתוך הבסיס כדי לא ליפול, ולכן לעיתים נראה אותו תמיד מתקדם קדימה ולא עומד יציב. זה דורש Postural Control=PC מלא, כוח בכל קבוצות השרירים בגוף – יש עבודת CO-CONTRACTION בכל קבוצות השרירים. כשהעמידה יותר יציבה נראה שהתינוק ייצב את עצמו בפחות הפעלת כוח.
הליכה דורשת חמש דרישות בסיסיות בהתפתחות הליכה:
1. יציבות בזמן ה-Stance
2. היכולת לבצע Clearance בזמן ה-Swing
3. יכולת הכנה של כף הרגל ל-Initial Contact
4. אורך צעד מספק
5. יכולת הליכה עם תצרוכת אנרגטית סבירה- הליכה חסכונית.
כאשר התינוק בתחילת ההליכה ייקח לו כמה שנים להשיג את כל זה. זה דורש: שליטה ובקרה מוטורית, בשלות מערכת עצבים מרכזית - CNS, טווח תנועה תקין, כוח שרירים, מבנה עצמות תקין ומערכת חושים תקינה, ואחרי כל זה תהליכי עיבוד. רק אחרי עיבוד מידע הוא יוכל לשכלל את ההליכה שלו.
עידון ההליכה עם הגיל
עד גיל 9 חודשים
מבנה גוף התינוק משפיע על כל יציבת התינוק, ובשלב שמתחיל לעמוד ולשייט, יש לו הגבלה ביישור הירך (לא מגיעה ל-0 מעלות).
כמו כן, הרוטציה החיצונית גדולה מהרוטציה הפנימית, וטווח האבדוקציה גדול מהאדוקציה. ישנו Femoral Anteversion (ראש הפמור הולך לפנים ביחס לצוואר). הפמור ביחס לטיביה נמצאת בדוקציה (valgus). תנוחת eversion בעקב בעת נשיאת משקל.
נמצא כי יש חשיבות ל-Kicking- תינוק שמתחיל בתנועות הללו מתחיל ללכת מוקדם יותר. המשמעות היא גם בתנועה הרסיפרוקלית וגם בכוח השרירים.
9-18 חודשים
בשלב שמתחיל התינוק ללכת, בסיס ההליכה הוא רחב, הירכיים נמצאות באבדוקציה עם כיפוף ומעט סיבוב חיצוני. הטיביה נמצאת ב-Internal Torsion והעקב עדיין ב-Eversion.
יוכל להחזיק את הראש חופשי ולסובב אותו חופשי, ההליכה של התינוק תהיה חופשית יותר. מרכז המסה הוא יחסית גבוה (חוליה טוראקאלית נמוכה).
התינוק יצטרך להתמודד עם מנח חדש, במיוחד מבחינת עבודת השרירים- מיישרי הברך, מכופפי הירך וה-Dorsi Flexors. בנוסף למגבלות הגופניות והביומכאניות, התינוק צריך להתמודד עם הפרעות חיצוניות- תנודות ראייתיות ותנועות מהמשטח. כל תנודה, גם הראש, מוציאה משיווי משקל ובתחילת ההליכה התינוק נופל.
דגם ההליכה הראשוני ניתן להיות מדומה להליכת מבוגר על משטח לא יציב: צעדים קטנים, בסיס רחב, אבדוקציה בירכיים, כיפוף בברכיים ובירכיים, הידיים מאזנות בצדדים, הגב נהיה נוקשה ומקבע, Initial Contact עם כל כף הרגל ולא עם העקב, אורך צעד קצר ו-Cadence גבוה.
אצל התינוק נראה גם Drop Foot יחסי, כך שה-Clearance בשלב ה-Swing לא יהיה כל כך טוב.
הגורמים המגבילים את השגת הניידות במנח זקוף:
1.כוח אקסטנסורי מספק לשליטה על רגל אחת ללא עזרת ידיים- הרכיב המשמעותי ביותר בהשגת ניידות במנח זקוף.
2.שיווי משקל דינאמי
3.בקרה יציבתית (Postural Control)
18-24 חודשים
מבנה הגוף, הבשלות הנוירולוגית והעלייה בהתנסות- כל אלה גורמים לשינוי בדגם ההליכה.
מנח הגוף הוא כבר ישר מבחינת הזווית בין הטיביה והפמור – כבר אין וארוס. ה-Anteversion בירך לא משתנה, אך מתקבל כבר יישור בירך ואבדוקציה תקינה. מבחינת טווח האבדוקציה טובה יותר והמנח תיקון. העקב עדיין ב-Eversion ויש ירידה משמעותית ברוחב בסיס התמיכה. אותה ירידה ברוחב הבסיס מופיעה תוך כדי השיפור של היציבות, תוך כדי הירידה באבדוקציה והיא מאפשרת את התחלת ה-Heel Strike=HS מכיוון שמאפשרת תנועה קדמית-אחורית בכף הרגל.
סביב גיל שנה וחצי מתחיל להופיע HS בצורה לא עקבית. ה-Stance מתארך, ה-Cadence גבוה אך יורד, ומרכז הכובד מתחיל לרדת לכיוון חוליות לומבאריות. הופעת ה-HS מסמלת את השיפור בשיווי המשקל הדינאמי לשם נשיאת משקל על נקודה קטנה. ב-EMG רואים ירידה ב-Co-contraction.
3-3.5 שנים
זהו גיל של נקוד קריטית מבחינת התפתחות ההליכה- אז מקבלים דגם הליכה שמתקרב לזה של מבוגר.
רואים הופעת HS באופן עקבי, בעקבתו כיפוף הברך, מבנה המפרקים מראה ואלגוס בין הטיביה לפמור, ומתחילה ירידה ב-Anteversion. מרכז הכובד כבר מגיע לאזור הלומבארי, וישנה פרופורציה יותר טובה בין הגפיים לגו. עדיין ישנו Eversion בעקב בנשיאת משקל וזה בסדר.
ה-HS בשלב הזה הוא כבר עקבי, עד כדי כך שניתן לראות גל Flexion ברור במעבדת הליכה (ישנם שני כיפופי ברך משמעותיים במעגל ההליכה- ב-Swing וב-Loading Response).
ב-EMG רואים עבודה מסונכרנת בין מכופפים למיישרים עם פחות Co-contraction.
מרכז הכובד מעט יורד (הוא בחוליה תחתונה של L)
6-7 שנים
ההליכה כבר הופכת בשלה לכדי הגעה לדגם הסופי של הליכת מבוגר.
מה שנשאר הוא אורך צעד קטן יותר (בשל אורך רגליים) ולכן מרחק ההליכה שהילד מסוגל אליו הוא קטן יותר. מבחינת יציבות ושיווי משקל- הם כבר זהים לזה של מבוגר. הזווית בין הטיביה לפמור כבר מגיעה למצב תקין, וה-Anteversion חולף. בשלב הזה רוצים לראות את העקב במנח תקין. מרכז הכובד עדיין לא מגיע לסאקרום, אך הוא כבר בחוליה לומבארית נמוכה (L3-4).
ריצה
כדי לקרוא למיומנות ריצה נרצה לראות שלב של "ריחוף".
אצל תינוק כשצעדי ההליכה עדיין לא בשלים לא נוכל באמת לומר האם יש או אין שלב ריחוף- צריך לנסות ולהתבונן היטב.
אצל רוב הילדים תחילת הריצה מגיעה 3-4 חודשים לאחר ההליכה, מאוד קרוב.
לפעמים הליכה ראשונית תיראה כניסיון לריצה כי הקצב מאוד גבוה אך כשמדברים על ריצה רוצים לראות ריצה רצונית.
אצל רוב הילדים תהיה סביב גיל 1.5-2 שנים.בשלבים אלה ריצה מאוד לא יציבה שפעמים רבות מסתיימת בנפילה. בשלב זה בד"כ הילדים נופלים הרבה ויש הרבה חבלות.
בגיל 2.5 שנים נרצה כבר לראות ריצה טובה.
רק בגיל 4 נצפה שהריצה תהיה מספיק טובה כך שיוכל לבצע שינוי כיוון חד ולהמשיך לרוץ מבלי למעוד ומבלי לאבד קצב.
ילדים
