ראשית נפריד בין שני סוגי מחקר עיקריים: איכותני וכמותי.
מחקר כמותי:
איסוף ידע באמצעים אובייקטיביים. אותה תוצאה תתקבל אצל שני חוקרים
שונים ובתקופות שונות.
•מחקר אחיד כולם מקבלים אותו טיפול והמידע ניתן לשחזור
•המחקר מתבסס על ידע קודם, על "עדויות" קודמות.
מחקר איכותני
מבוסס על עדויות סובייקטיביות. כאשר, יכולה להיות סתירה בין עדות
סובייקטיבית וממצא אובייקטיבי.
•המחקר משתמש בשיטות מגוונות וקשה לשחזר את המידע.
•המחקר מתבסס על ידע ספציפי של מומחה, ולא על ידע קודם.
ישנם מחקרים שלא עומדים בקריטריונים אובייקטיביים, אבל כן בדרישות מחקר איכותני.
איסוף מידע בצורה איכותנית טוב כשאין ידע קודם מספיק, אך כדי "להוכיח" יש צורך במחקר כמותי.
ניתן לחלק את המחקר הכמותי בבני-אדם ל:
-מחקרים תצפיתיים: בהם החוקר מודד ומתעד אך אינו מפעיל התערבות כלשהי,
-ולניסויים: בהם החוקר אינו משמש כצופה בלבד, אלא מתערב במטרה לבחון את התועלת מהתערבויות שונות שנועדו להשפיע על בריאותם של אנשים: לשמר בריאות טובה, למנוע מחלה, לטפל בה, למנוע את סיבוכיה, או לשקם את מי שחלו בה .
מחקרים תצפיתיים
המחקרים התצפיתיים אף הם מתחלקים לשתי קבוצות: מחקרים תיאוריים ומחקרים אנליטיים.
בסוג הראשון, המטרה העיקרית היא לתאר את השכיחות של מחלה, את מהלכה, ולעיתים ביטוי שאינו שכיח של מחלה בחולה בודד, או בקבוצה של חולים בעלי מאפיינים דומים. מחקרים מסוג זה על פי רוב אינם מנסים למצוא קשרים, לדוגמא בין חשיפה לגורם מסוים לבין הסיכון לחלות במחלה ספציפית.
דוגמא למחקרים מסוג זה הם תיאור מקרה (case report). היתרון של מחקרים מסוג זה הוא רגישותם הרבה לחדשנות: באמצעותם לעיתים מתגלות מחלות חדשות, השפעות לא צפויות של טיפולים/חשיפות לגורמים סביבתיים, או מנגנונים ביולוגיים.
מערך מחקר נפוץ נוסף הוא מחקר חתך (cross sectional study). בסוג זה של מחקר, מאפייני המשתתפים, כגון: גיל, מין, הרגלי תזונה או משקל, נמדדים בו-זמנית עם התוצא הבריאותי, כגון: דיכאון או מחלה ניוונית של המפרקים. היתרון בסוג זה של מחקר הוא הקלות והמהירות היחסית בביצועו. חסרונו הוא בחוסר האפשרות להסיק על קשר סיבתי.
מחקר מקרה-ביקורת (case-control) הוא מחקר בו אנו צופים אחורה בציר הזמן: מהמחלה כיום, אל גורם/גורמים אפשריים למחלה שקרו בעבר.
מחקר עוקבה (cohort studies) הוא מחקר העוקב אחר קבוצה של אנשים לאורך זמן. כיוון ההסתכלות בסוג זה של מחקר הוא עם ציר הזמן: מהחשיפה לגורם אחד או יותר, הנמדדת בכניסה למחקר ולעיתים גם במהלכו, אל מצבי-בריאות המתפתחים במהלך המעקב.
ניסויים קליניים
בניסוי קליני החוקר מעוניין ללמוד על התועלת מהתערבות ספציפית, או ממספר התערבויות הניתנות בו זמנית או ברצף. ההתערבות הנבחנת יכולה להיות תרופה חדשה הניתנת לטיפול במחלה ספציפית; טיפול מונע, כגון: חיסון; תכנית שיקום; פרוצדורה ניתוחית וכו'.
בניסוי קליני החוקר צריך להגדיר מי היא אוכלוסיית היעד עבורה מיועדת ההתערבות, ואת מי הוא מעוניין לכלול כמשתתפים בניסוי.
לרוב אין זהות מלאה בין שתי האוכלוסיות, מכיוון שיש אנשים שלא נרצה להכליל בניסוי (תנאי הכללה). מכאן נובעת המגבלה הראשונה של הניסוי הקליני, והיא העובדה שאוכלוסיית המשתתפים בו היא פעמים רבות סלקטיבית. מגבלה זו עשויה לפגוע בתוקף החיצוני של המחקר: ביכולת להסיק מסקנות על התועלת מההתערבות עבור אוכלוסייה השונה במאפייניה מזו שהשתתפה בניסוי.
על מנת שנוכל לבחון את ההשפעה נטו של ההתערבות הנחקרת מעבר לכל ההשפעות מסביב, אנו זקוקים לקבוצת ביקורת שתהיה דומה מכל הבחינות לקבוצת המחקר, למעט העובדה שאינה מקבלת את ההתערבות הנבדקת. באופן אידאלי, קבוצת הביקורת תקבל טיפול בתרופת-דמה (פלסבו). כאשר מדובר במחלה שיש עבורה כבר טיפול מקובל, מתן פלסבו לקבוצת הביקורת עשוי להיות לא אתי, ואז הבדיקה של השפעת הטיפול החדשני תיעשה מול קבוצת ביקורת המטופלת בטיפול המקובל.
ההחלטה על אופן גיוס המשתתפים שישויכו לקבוצת הביקורת, אף היא דורשת חשיבה. על מנת לא ליצור הטיית בחירה, מקובל לשייך את משתתפי הניסוי לקבוצה שתקבל את ההתערבות הנבדקת, או לקבוצה שתקבל את התערבות הבקרה (פלסבו או את הטיפול המקובל) באופן אקראי (רנדומלי), מבלי שהחוקר או המשתתף יוכלו להשפיע על בחירה זו. במידה וזה אפשרי, יש חשיבות שהמחקר יהיה כפול-סמיות (double blinded): המשתתף והחוקר לא ידעו האם המשתתף מקבל את תרופת המחקר או את תרופת-הבקרה (פלסבו או הטיפול המקובל). זאת, על מנת למנוע הטיה באופן המעקב, ההערכה והדיווח.
חיסרון נוסף של ניסויים קליניים היא משך המעקב שאינו ארוך דיו, וגודל המדגם המתוכנן לרוב על מנת לזהות תועלת. שתי עובדות אלה מקשות על זיהוי תופעות לוואי נדירות, או השפעות מאוחרות המיוחסות להתערבות הנבדקת. זו הסיבה שגם לאחר שתרופה ניסיונית נכנסת לרשימת התרופות בשגרה, ממשיכים לעקוב אחר דיווחים על תופעות חריגות בקרב המטופלים בה.
סקירה שיטתית וניתוח-על (מטה-אנליזה)
סקירה שיטתית (systematic review) היא איסוף שיטתי וממצה של תוצאות כל המחקרים שנעשו (כאלה שפורסמו וכאלה שלא) על מנת לתת תשובה על שאלת מחקר מוגדרת.
אם ניתן, מבוצע ניתוח-על (meta-analysis), על מנת לקבל מדד מסכם משוקלל אחד של האפקטיביות של ההתערבות. היתרון בסוג זה של מחקר הוא יכולתו לצמצם publication bias, ולאפשר מספיק עוצמה סטטיסטית על מנת לבחון את הקשר בין הטיפול ותוצאים נדירים (למשל תופעות לוואי נדירות או מוות).
חוזק הראיות המתקבלות מסקירה שיטתית תלוי בחוזקם של המחקרים המקוריים מהם היא נוצרה. אם נכללו בה מחקרים שבוצעו במערכי מחקר החשופים פחות להטיה, ושנשענו על מתודולוגיה קפדנית, היא תהיה בעלת ערך רב
באיזה מערך ושיטות מחקר לבחור?
הבחירה בתבנית המחקר מושפעת משאלת המחקר, ומהמשאבים (תקציב, כוח אדם, ציוד, מיומנות של הצוות, נגישות למשתתפים פוטנציאליים) העומדים לרשות החוקר.
ההערכה הכי פחות מוטה של התועלת מהתערבות טיפולית תתקבל מניסויים קליניים מבוקרים אקראיים. מחקרי מקרה-ביקורת יהיו מערך המחקר המועדף על מנת לבחון השפעה של חשיפות שונות על הסיכון למחלות בעלות תקופה לטנטית ארוכה.
בלי קשר למערך המחקר, יש חשיבות רבה להגדרה ברורה וסטנדרטית של משתני המחקר, והאופן בו יימדדו.
ארגוני הבריאות פועלים לעיתים קרובות בתנאי מחסור מתמשך של מקורות תקציב וכוח-אדם; במצב זה, טיוב מאגרי המידע עבור צרכים שהם מעבר למטרות המקוריות שלשמם הם נוצרו אינו נמצא בראש סדר העדיפויות. על מנת שנוכל להפיק את המיטב ממאגרים אלה ולהישמר מטעויות, נחוץ לנו שיתוף פעולה הדוק עם איש מידע בעל הבנה מעמיקה והתמצאות במאגרי המידע של הארגון, והרבה מאד רצון טוב.
לסיכום
מחקרים הנשענים על שיטות מחקר תקפות מגדילים את הסיכוי שתוצאותיהם תהיינה בעלות ערך לצורך קבלת החלטות הנוגעות למניעה, לטיפול, לשיקום, או לארגון שירותי בריאות.
יש חשיבות גדולה להכיר את היתרונות והחסרונות של מקורות המידע ומערכי המחקר השונים, ולבחור באלה שיתאימו באופן המיטבי למתן מענה על שאלות המחקר, וניתן יהיה ליישמם במסגרת המשאבים העומדים לרשות החוקר.
שונות
