בפרק זה יוצגו עקרונות מהותיים לביסוס הקשר בין הפיזיותרפיסטים למטופליהם.
נדגיש, שעקרונות רבים נגזרים מחוק זכויות החולה תשנ"ו – 1996, ותיקוניו בתש"ע – 2010.
•הפיזיותרפיסט יתייחס לכל המטופלים בשיווין וללא משוא פנים.
•הפיזיותרפיסט יבחר את ההתערבות הטיפולית על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד.
•הפיזיותרפיסט יפעל לייסד יחסי אמון עם המטופל ומטפליו העיקריים (Care Givers). תוך ביסוס שותפות, וקביעת תכנית טיפול מוסכמת.
•הפיזיותרפיסט ימנע מלפתח קשרים לא מקצועיים עם מטופליו (רומנטיים, -עסקיים ועוד).
•הפיזיותרפיסט יאמץ את עקרון אמירת האמת (Truth telling) , וזאת, תוך קיום מיטבי של העקרונות "אי גרימת נזק" ו"עשיית הטוב".
•הפיזיותרפיסט יחתור להשגת הסכמה מדעת לכל מרכיבי הטיפול מכל מטופל, ולפי הצורך גם ממיופה כוחו.
•הפיזיותרפיסט ישמור על גבולות המגע הטיפולי.
•הפיזיותרפיסט ישמור על זכות המטופל לפרטיות ולסודיות, למעט במקרים הבאים:
-לאחר קבלת הסכמה מהמטופל לשימוש במידע.
-כשמסירת המידע נדרשת על פי חוק (למשל, במקרים של "חובת דיווח").
-מקרים נוספים כמפורט בחוק זכויות החולה, סעיף 20 א'-ג'.
•הפיזיותרפיסט יקפיד שלא למסור מידע לגבי מטופלים, אלא אם ניתנה לכך הסכמה מדעת של המטופל או באי כוחו, או הרשאה משפטית במקרים של חובת דיווח (בהתאם לחוק העונשין, ה'תש"ן-1989 , סעיף 368 ד').
•הפיזיותרפיסט ימנע ממצבי ניגוד עניינים והתנגשות בין אינטרסים מקצועיים לאחרים, עולה מכך שהפיזיותרפיסט לא יקבל טובות הנאה בעבור שירותי פיזיותרפיה.
•הפיזיותרפיסט ידווח לממונים עליו ולנוגעים בדבר במקרים של אירועים חריגים המתרחשים במסגרת העבודה.
שונות
