ערכים בבדיקות דם
אשלגן:
נורמה: 3.5-5.2 מא"ק לליטר.
נמוך: היפוקלמיה, בדרך כלל מופיעים שרמת האשלגן יורדת את מתחת ל-3 מא"ק לליטר. הסימנים הראשונים הם חולשה, כאבי שרירים וחולשת שרירים.
במצבים בהם ערכי האשלגן יורדים בצורה קיצונית זה יכול להוביל לאי ספיקה בדרכי הנשימה ולהפרעות קצת של חדרי הלב.
אלבומין:
נורמה: 3.5-5.5 גרם לדציליטר
נמוך: סכנה לבצקות.
כדוריות דם לבנות:
נורמה: 4300-10800
נמוך: יכול להעיד על כשל של מערכת החיסון ואיתו עולה הסכנה ללקות בזיהום
תרומבוציטים:
נורמה: 150-45 אלף
נמוך: סיכון לדימום.
גבוה: סיכון לקרשיות יתר
המוגלובין:
נורמה: 11-14 לאישה, 12-15 לגבר.
נמוך: סחרחורות, עייפות, אובדן הכרה.
מתחת ל-9 לא נוריד את המטופל מהמיטה.
לויקוציטים:
נומרה: 4.5 עד 11 אלף תאים למיקרוליטר מעוקב דם.
ערכים גבוהים או נמוכים: מעיד על מצב דלקתי.
שחמת הכבד
ידועה גם בצמקת הכבד, הינה מצב מתקדם של מחלת כבד. הסיבות העיקריות לצמקת הכבד הן דלקת כבד נגיפית מסוג סי ואלכוהוליזם, אך ניתן לראות אותה כ- "Final common pathway" של מחלת כבד כרונית מאטיולוגיות שונות. התסמינים העיקריים למחלה הן: עייפות, חולשה, הפרעות שינה, גרד וכאבי בטן. סימנים בבדיקה גופנית כוללים: צהבת, דלדול שרירים, מיימת, בצקת פריפרית, ועוד.
מיימת- Ascites
היא סימן רפואי המבטא הצטברות של נוזלים בחלל הצפק (קרום עוטף את חלל הבטן). לא גורמת לבצקת פריפרית.
שימוש בתרופות
סטטינים
השימוש בסטטינים הוא בשביל טיפול בהיפרכולסטרולמיה (כולסטרול גבוה, במיוחד LDL).
השפעתם העיקרית תהיה בעיכוב ייצור הכולסטרול בכבד ובתגובה, הכבד יאיץ פינוי של כולסטרול ממחזור הדם, בעיקר LDL.
תופעות לוואי
כמו כל תרופה, קיימות תופעות לוואי, אחד תופעות הלוואי של שימוש בסטטינים היא פגיעה בשרירים (מיופתיה).
בקרב המטופלים בסטטינים בלבד ניתן לראות:
-כ-11%-2% הסובלים מכאבי שרירים, מצב שאינו מחייב עלייה ב- CPK.
-0.5% יפתחו מיוזיטיס
-ופחות מ-0.1% יפתחו תמס שריר (רבדומיוליזה) שעלולה להוביל לאי ספיקה כלילית חדה.
לרוב מופיעים תסמינים אלו שבועות עד חודשים מתחילת הטיפול, ונעלמים ימים עד שבועות לאחר הפסקתו.
יש גישה הממליצה לנטר רמות CPK בתחילת הטיפול, ויש גישה הטוענת שיש לבדוק אותו רק בהופעת כאב, רגישות או חולשת שרירים.
עלייה משמעותית ברמות CPK (כפול 10 מגבול עליון של נורמה) המיוחסת לטיפול בסטטינים, גם בהיעדר תסמינים נוספים, כגון כאב שרירים, מחייבת את הפסקת הטיפול והקפדה על שתייה מרובה כדי לעודד הפרשה של מיוגלובין.
החזרת הטיפול למינון נמוך יותר של אותו סטטין הנסבל ע"י החולה בשילוב עם תרופות הפועלות במנגנון שונה, או החלפה לסטטין מקבוצה שונה, תתאפשר לאחר היעלמות התסמינים וכאשר רמות ה-CPK ישובו לנורמה.