רקע
OA הינה מחלה ניוונית של הסחוס המפרקי, הגורמת לכאבים וקושי בתנועה.
שכיחות הפתולוגיה הינה גבוהה מאוד: הפתולוגיה הכי נפוצה שרואים אצל מבוגרים.
פוגעת הכי הרבה באזור הירך.
ישנם שני סוגי OA:
1.Primary OA:
מופיעה בגיל מבוגר, אטיולוגיה אינה ברורה.
2.Secondary OA :
משנית לתהליכים פתולוגיים אחרים כגון: CDH, DDH, Perthes, טראומות ושברים (של העצם הסאב כונדרלית).
תהליך
א.מתחיל כשינויים ניווניים בסחוס המפרקי עד לפגיעה בעצם הסאב-כונדראלית –
במקרה ולא תופסים את השינויים הניווניים בסחוס מוקדם, זה יגיע לפגיעה בעצם הסאב כונדרלית, במקרים אלו, הכאבים יותר עזים, משום שהעצם עשירה בנוזיספטורים (רצפטורים הכאב), יוצר מאשר הסחוס.
בשלב זה, האדם ילך עם תבנית הליכה אנטלגית. זהו השלב בו יחשבו לעשות ניתוח החלפת מפרק.
ב.בהמשך היווצרות של ציסטות בעצם:
לאחר שנוצר הנזק בסחוס, נוצרות "לקונות" (חורים גדולים בעצם) ונוצרות הציסטות.
ג.לבסוף- שינויים מרגינאליים ואוסטאופיטים
שינויים מרגינאליים: שינויים במבנה העצם כפי שנראית בצילום הרנטגן. למשל: ראש או צוואר הפמור לא ישר כמו שצריך (אופייני לראות גם בחוליות).
שינויים מרגינאליים הם ההתחלה של היווצרות האוסטאופיטים. האוסטאופיט הנוצר יכול לגרות את הסחוס המפרקי.
בצילום
ניתן לראות כמה דברים:
1. היצרות מרווח בין מפרקי
2. אוסטאופיטים
3. ציסטות סאב-כונדראליות: Subchondral Sclerosis
לדוגמא:
מה אפשר לראות בצילום רנטגן לעיל?
1. היצרות ניכרת במרווח הבין מפרקי, בין ראש הירך לבין האצטבולום.
2. אוסטאופיטים בחלק התחתון של האצטבולום
3. בחלק העליון של האצטבולום, ניתן לראות עצם יותר שחורה, נוצר תהליך ניווני של העצם הסאב כונדראלית, יכול להיות ציסטות.
סימנים וסימפטומים
• כאב- באזור המפרק הפגוע.
• הכאב מוחמר בתנועה ונשיאת משקל ומוקל במנוחה- תלוי בחומרת המצב: במצבים קלים, מנוחה לאחר פעולה אמורה להקל על כאבים לאחר דקות ספורות. במקרים חמורים יותר, קיים תהליך דלקתי ויתכן שהכאבים ייקח להם יותר זמן לחלוף לאחר מנוחה.
• נוקשות / Stiffness- בעיקר נוקשות בוקר, או לאחר ישיבה / שכיבה ממושכת. נוקשות בתנועה למשך כ- 15-20 דקות.
• ירידה בטווחי תנועה- בשלב מאוחר יותר.
• קרפיטציות- קולות ששומעים מהמפרק בזמן שמניעים אותו.
• נפיחות מפרקית ודפורמציות- בשלבים יותר מתקדמים, כתוצאה מהנזק והתהליך הדלקתי.
• מתבטא יותר במפרקים נושאי משקל- למשל ירך / ברך.
טיפול
הטיפול יכול להיות שמרני או ניתוחי:
הספרות מראה שאין הבדל בתוצאות של שביעות הרצון וחזרה לפעולות יומיומיות בין טיפול שמרני לניתוחי לטווח הארוך במטופלים עם OA ירך.
א. שמרני:
הטיפול השמרני יכלול הדרכה, פיזיותרפיה, הפחתת משקל וטיפול תרופתי-
מטרות הטיפול השמרני יהיו: שמירה על טווחי תנועה, חיזוק שרירים והורדת עומס מהסחוס, כדי למנוע נזק נרחב יותר שיגיע לכדי החלפת מפרק.
הטיפול השמרני יכלול:
• הורדה יחסית של נשיאת המשקל-
בו זמנית לחזק את השרירים מסביב למפרק, ע"י פעילויות של נשיאת משקל מופחתת, כמו: אופניים, הידרותרפיה או שחייה.
• טיפול תרופתי-
הדעות קצת חלוקות בעניין: טיפול תרופתי לשיפור הגדילה של הסחוס – כמו: כונדריטין סולפאט, זריקות מקרבולת של תרנגול וכו'.
קיימים כל מיני פיתוחים כדי לשפר את התזונה והחלמת הסחוס כדי למנוע המשך השחיקה שלו. כיום העדויות לטיפול תרופתי ב-OA אינן קונקלוסיביות.
• הדרכה לאורח חיים בריא יותר-
נרצה לעזור להם להפחתת משקל גוף- הורדת משקל יכולה לתרום לדחיית הניתוח לכמה שנים.
ב. ניתוחי:
החלפת מפרק או אוסטאוטומיה -
במקרים חמורים, עם שחיקת סחוס משמעותית, הגורמת לכאבים עזים והגבלה תפקודית, יש מקום לנתח.
יש יתרון לטיפול הניתוחי בטווח הקצר- כך שאדם שסבל מצליעה וכאבים בירך ועשה ניתוח יקבל הקלה מידית.
אורתופדיה
