תאים כונדרוציטים (תאי סחוס) ומסביבם רקמת חיבור המורכבת מקולגן, פרוטאוגליקנים ומים.
צורתם סהרון-חצי ירח (semilunar) והם כאמור בנויים מסיבי קולגן הבונים את הסחוס הפיברוטי ומסודרים בצורה מעגלית- סיבים היקפיים על מנת לתפוס את העומס שהולך לברך (מקטין עומסים) וסיבים מרכזיים (סיבים רדיאליים).
אין להם אספקת דם מלבד השליש הפריפרי (כלומר אם יהיה קרע בחלק הפנימי של המניסקוס הוא לא יתרפא).
אספקת הדם למיניסקוס נעשית ע"י ה-geniculate artery's שיוצאים מה-popliteal artery (כאמור נותנים אספקת דם לפריפריה של המניסקוסים- האזור עם אספקת הדם נקרא Red Zone)
ובנוסף יש בפריפריה של המניסקוסים מערכת עצבית פרופיוסיפטיבית.
למיניסקוסים חיבורים ישירים לעצם: המיניסקוס המדיאלי ממש קשור לקופסית בצדו המדיאלי (בצד הלטרלי פחות).
המניסקוס הלטרלי יותר עבה, סגור ותופס יותר שטח מאשר של המדיאלי.
• תיאום משטחים-יושבים על הטיביה-מתאמים בין המשטח הפימורלי למשטח הטיביאלי.
• פרופריוספציה.
המיניסקוסים כאמור גם אחראיים במידה מסוימת על יציבות הברך- פגיעה במיניסקוס תפגע בנשיאת המשקל וביציבות, ובמשך השנים תתפתח שחיקה בסחוס המפרקי, משום שאין מניסקוס לבלום את הזעזועים, לכן הם מועברים לעצם.
תוך כדי תנועה המיניסקוסים זזים, ביישור זזים מעט קדימה (קשורים ע"י רצועות לפיקה-patelo-meniscal ligament) ובמצב כיפוף זזים לאחור (קשורים בעקיפין לשרירים בחלק האחורי-סמיממברנוס שקשור לרצועות האחוריות קשור גם למניסקוס המדיאלי, ובצד הלטרלי מעט הבייספס פמוריס ובעיקר הפופליטאוס שמתחיל מהטיביה, הולך לפימור לטראלי ושולח שלוחות למינינסקוס הלטראלי וכשהוא מתכווץ הוא מושך אותו אחורה).
לפי כך, בפגיעה במניסקוס, ביישור יהיו כאבים קדמיים ובכיפוף אחוריים.
רצועת הMCL (שמונעת VALGUS של הברך) יש לה חלק שטחי וחלק עמוק- החלק העמוק שלה הוא בעצם הפריפריה של המניסקוס המדיאלי (ולכן המניסקוס המדיאלי נחשב לאחד ממייצבי הברך-הלטרלי פחות).
נשיאת משקל- כאמור אזור המגע בין הפימור לטיביה הוא קטן כי המשטחים לא מתאימים.
ה-contact area (שטח מגע) הוא קטן ולכן ה-contact stress (עומס המגע) הוא גדול- המניסקוסים אחראים על הגדלת שטח המגע בין שני המשטחים ובכך מקטינים את העומס.
מנגנון פגיעה:
הפגיעה האקוטית והטראומטית הנפוצה היא תנועה סיבובית של הברך, בעוד שהרגל נשארת ישרה.
המיניסקוס יכול להיקרע גם במהלך פעילות רגילה, כמו הליכה וכריעה, אך זה פחות נפוץ.
המיניסקוס יכול להינזק עקב בלאי ממושך מה שבעצם נקרא קרע ניווני.
סימפטומים הנובעים מקרע קל יחסית יכולים להופיע אפילו 24 שעות אחרי הפגיעה ואילו פציעות קשות ואקוטיות יותר כמו למשל קרע "ידית דלי" יתאפיינו בסימנים חריפים יותר.
פגיעה במיניסקוס המדיאלי שכיחה פי 20 מפגיעה בלטרלי.
תלונות וסימנים:
• כאב- פנימי, בעת יישור- קדמי, שעת כיפוף- אחורי. הכאב מוחמר בעת עומס על הברך, או קימה לאחר ישיבה ממושכת, עמידה ממושכת, עליית מדרגות.
בבוקר יהיה הכאב הכי קל, משום שלא היה עומס על הברך. אם יש כאבי בוקר יש לחשוד על עוד פתלוגיה (DD).
• נפיחות לאחר 24 שעות מעידה על נוזל סינוביאלי בעקבות קרע במיניסקוס ("מים בברך"). יש חוסר איזון בין הפרשה וספיגה של הנוזל ויש כבר דלקת. החבלה גרמה להפרשת יתר של נוזל סינוביאלי.
• הגבלה בטווח תנועה:
- Locking פתולוגי – האדם נפגע, הרגיש כאב חד ולא יכול ליישר את הברך.
- Blocking – תפוס, לא יכול לא ליישר ולא לכופף – הגבלה בשתי התנועות.
• חוסר יציבות – ייתכן בגלל פגיעה ברצועה וגם בגלל הקרע במיניסקוס.
• הליכה אנטלגית
מבחנים מיוחדים:
Squat test – בעת ביצוע המבחן הזה נחפש שהמטופל יצביע על כאבים מאחורי הברך ובפנים.
Thessaly test – עושים מניפולציה, עומדים בכריעה על הרגל הפגועה כשהרגל השנייה באוויר ואז מסובבים את הרגל שעל הרצפה. כאב בצד פנימי מעיד על קרע במיניסקוס המדיאלי ובצד החיצוני מעיד על קרע בלטראלי. טסלי טסט חיובי למיניסקוס לטרלי/מדיאלי – לפי מיקום הכאב.
McMurray test – מטופל שוכב על הגב תוך כיפוף של הברך מבצעים סיבוב חיצוני (כיפוף הברך מביא את המיניסקוס אחורה). מכופפים רגל לכיוון הבטן (פאסיבית), עושים external rotation ומיישרים – אם כואב מאוד בחלק הפנימי ומרגיש קליק אז יש פגיעה במיניסקוס המדיאלי. בבדיקה של לטראלי נעשה כיפוף עם רוטציה פנימית ויישור - כאב מעיד על פגיעה במיניסקוס הלטראלי. יש לבצע את המבחן בצורה מבוקרת.
Apley's test – שכיבה על הטן, מכופפים ברך ל90 מעלות, עושים תנועת כתישה סביבה כלפי מטה – סיבוב הרגל פנימה והחוצה ומעיכת הברך כלפי מטה – compression test. כאב מדיאלי זה מניסקוס מדיאלי וכאב לטראלי זה מיניסקוס לטראלי. אם הכאב לא מופיע במעיכה אלא במתיחה כלפי מעלה – מושכים את הרגל כלפי מעלה אזי הפגיעה היא ברצועות או בפריפריה של המיניסקוס המדיאלי, אחרת אמור לשחרר את הכאב – traction test.
ישיבה מזרחית - לא יכולים לשבת מזרחית בגלל הלחץ על המיניסקוסים.
בהיפרפלקסיה לעיתים גורמים לכאב בצד הפנימי או החיצוני של המיניסקוס, זה קורה בגלל שבכיפוף המיניסקוסים נדחפים אחורנית מה שגורם להם לצאת מהמקום הטבעי שלהם.
תמיד נשווה בין רגל בריאה לרגל פגועה את הטווחים שבדקנו ברגל הפגועה על מנת לדעת מה הטווח שהיה אמור להיות (פחות או יותר).
בדיקות דימות
MRI – ניתן להעריך את מידת הנזק במיניסקוס. ה-MRI היא בדיקה כ"כ רגישה שהיא מראה גם מבנים קטנים שאין להם כלל ביטוי קליני, יש קרעים שלא גורמים שום בעיה ולכן לא נטפל בהם בכלל. לעיתים בעזרת ה-MRI נוכל להחליט על טיפול שמרני (פיזיותרפיה) או ניתוחי.
אולטרא סאונד גם יכול להראות נזק במיניסקוס אך בצורה עקיפה ביותר.
אמצעי טיפול
הטיפולים המקובלים בקרע במניסקוס הן ניתוחי (מניסקטומי / תיקון) או שמרני (פיזיותרפיה),
ללא אינדיקציה ברורה לניתוח, עדיף להתחיל בטיפול השמרני, ניתוח לא יהיה אופציה טיפולית ראשונה, נעדיף כמה שיותר לשמר את המניסקוס.
טיפול שמרני בפיזיותרפיה הכולל תרגילי חיזוק, שיווי משקל ופרופריוסיפציה יכול להביא תוצאות לא פחות טובות מניתוח, ולהחזיר את המטופל לפעילות גופנית.
במקרה וטיפול שמרני לא צלח, אז אפשר לחשוב על אופציות טיפוליות אחרות.
א. אורתוסקופיה –
הכנסת מכשיר אופטי לברך והסתכלות על מרכיבי הברך (מיניסקוסים, סינוביה וכד') וטיפול בהתאם לממצאים:
אם הקרע לא ב-red zone, אז חותכים (מניסקטומי), אם נמצא ב-red zone אז יש את האפשרות לתפור את הקרע (כגון קרעים מסוג "ידית דלי")
כריתת מניסקוס יכולה לשפר סימפטומים מוקדמים, אך מובילה לOA מואצת באזור הפגוע.
לפי כך, אם יש את האפשרות, תיקון ושימור מניסקילי היא האפשרות המועדפת.
הוראות דריכה:
במניסקטומי: דריכה בהתאם ליכולת WBAT.
בתפירה: איסור דריכה NWB, למשך 6 שבועות.
חשוב מיד לאחר הניתוח ללכת עם אביזר עזר, בגלל הכאבים (בתפירה בגלל הNWB), תרגול מעברים, חיזוק שרירים ושיפור טווחי תנועה (בתפירה בהתאם להוראות מנתח).
לא את כולם שולחים לניתוח, חלק שולחים לפיזיותרפיה. הרבה פעמים התחושה הראשונית של הנוקשות משתחררת כשיורדת הנפיחות, הספאזם משתחרר והאורתופד רוצה לראות אם הנעילה יכולה להשתחרר ללא ניתוח אלא בעזרת טיפול שמרני.
ב. פיזיותרפיה -
במצב אקוטי- RICE, הורדת כאבים: עיסוי, אלקטרותרפיה, תרמותרפיה,
לאחר מכן שיפור טווחי תנועה אקטיביים ופסיביים, חיזוק שרירים, תרגילי יציבות ושיפור פרופריוסיפציה.
אורתופדיה
