משמעות החלוקה היא החשש מזיהום שמכתיב את הטיפול שיינתן- הכיסוי האנטיביוטי וסוג הקיבוע. בשברים מסוג 3 הקיבוע יעשה על ידי מקבע חיצוני (External fixation).
שלבי חיבור השבר
1. דלקת ודימום: נוכחות דימום מתחילה את תהליך ריפוי השבר. תאים מהפריאוסט הופכים לתאים יוצרי עצם ומתחילים ביצירת קאלוס
2. קאלוס רך: נמשך 3-6 שבועות, מכיל תאים מתחלקים, רקמת חיבור (סחוסית יותר) וכלי דם.
3. קאלוס קשה: קאלוס הרך מתחיל להתקשות. מתחיל תהחיך התגרמות, הסחוס הופך לעצם.
4. Remodeling: העצם מתקשה עוד יותר, מקבלת צורה מתאימה יותר, על ידי כוחות הדחיסה והגזירה שנופלות עליה לעצב אותה.
- גורמים המשפיעים על חיבור השבר: אספקת דם, גיל (זמן איחוי בילדים קצר בחצי מאשר במבוגרים), סוג השבר, עמדת השבר, מידת הפגיעה ברקמה רכה, זיהום.
מושגים הקשורים בצמיחת עצם / חיבור שבר
Walf low חוק וולף- חלוקת המסה בעצם הינה בהתאמה לכוחות הפועלים עליה
Turner Triad- הסתגלות העצם לגירוי מכני, הגירוי שנוצר בעצם מושפע מ: א. שטח המגע. ב. עוצמת הגירוי. ג. תדירות הגירוי.
סיבוכים
- סיבוכים באיחוי השבר:
• איחור בחיבור / Delayed union: שלושה - ארבעה חודשים ללא חיבור. בתמונה רנטגנית יש צמיחה של עצם.
• חוסר חיבור / Non union: ששה עד תשעה חודשים ויותר ללא חיבור. בתנועה רנטגנית נראה סקלרוזיס והתעגלות של קצות העצם
• חיבור בעמדה לא תקינה (Mal union).
- Avascular necrosis- AVN- פגיעה באספקת דם לאזור השבר אינה מאפשרת הגעה לאיחוי.
- פגיעה נוירולוגית- יכולה להתרחש בעת הפציעה, בעקבות רדוקציה / ניתוח.
- Heterotopic Ossification- התגרמות ייתר סביב מפרק. מופיע ברקמות לא גרמיות. בנוסף לשברים אופייני לאחר פגיעות ראש, חוסר הכרה ממושך, נח"ש, כוויות. האתיולוגיה לא ברורה. מפרקים שכיחים: ירך, ברך ומרפק.
- Myositis Ossification- התגרמות המופיעה בשריר פגוע. מנגנון: הדימום גורם להגעת תאים מזנכימליים לאזור. התאים יכולים להתמיין ולהפוך רקמת צלקת, סחוס או שריר. מקובל לציין כי יש להימנע מהפעלה אגרסיבית של המפרק כשקיים סיכון להתפתחות התופעה. מפרק שכיח- מרפק.
- סיבוכים סיסטמיים:
• תסחיף שומני: Fat embolism
תסחיף שנוצר בדרך כלל בעקבות טראומה גופנית כגון שברים בעצמות ארוכות, ניתוחים, חבלה ברקמות רכות וכוויות.
בניגוד לתסחיף הנוצר מקריש דם, תסחיפי שומן הם קטנים ומרובים ולכן גורמים להשפעה גופנית רחבה.
התסמינים בדרך כלל מופיעים 1-3 ימים לאחר פציעה טראומטית ומתחלקים לתסמינים:
- ריאתיים: קוצר נשימה, , היפוקסמיה- רמות נמוכות של PO2, רמות גבוהות של CO2
- נוירולוגים: אי שקט, דליריום או תרדמת
- והמטולוגים: אנמיה, טסיות נמוכות
- כאב עמום בחזה
- חום מעל 38.3.
הסינדרום מופיע לעיתים קרובות יותר בשברים סגורים של האגן ושל עצמות ארוכות. הופעת פטכיות על העור נחשב תסמין מאפיין בלעדי של הסינדרום אבל מופיע רק ב-20-50% מהמקרים.
אורתופדיה
