ניקוש
הבדיקה משמשת ל:
-הערכת צפיפות המבנה / הרקמה וגבולותיו
-זיהוי תנועתיות הסרעפת: על פי קו קול עמום בנשיפה ושאיפה
-לקשר סימנים או סימפטומים שראינו או שמענו עד כה עם שינויים בצפיפות הריאה.
ניקוש יוצר תהודה ברקמה שמתחתיו: הרבה אוויר = הרבה וויברציות = תהודה גדולה. ולהיפך.
צלילים שניתן להרגיש / לשמוע באפון נורמלי:
-Tympany: זהו קול חלול וחזק שמורגש בהקשה על חלל מוגבל וסגור. למשל בניקוש על הקולון הטרנסברסלי כאשר הקיבה ריקה.
-Resonance: זהו הקול ששומעים בהקשה על ריאה תקינה.
-Dull: קו עמום יותר. ניתן לשמוע כאשר נוקשים על אזור מלא בנוזלים. למשל בניקוש על הלב והכבד.
-Flat: מעין קול אטום. זהו קול שנשמע הניקוש על מדיום צפוף יותר. ניתן לשמוע כמקישים על הירך, על השריר.
בבדיקת הריאות, מקישים על הנקודות בסגמנטים החשודים שקיבלנו בהאזנה ובצילום. מקישים על בית החזה ודרך ההדיות מתרשמים מרקמת בית החזה. מקישים על האזורים הבין צלעיים.
ממצאים ריאתיים אבנורמליים:
-Resonance: הקול הפתולוגי שיופיע הוא היפר-רזוננס. שומעים במקרים במצטבר יותר אוויר שגורם ליותר ויברציות, כמו: פנאומוטורקס, אסטמה עם התקף חריף.
-Dull: קול עמום. נשמע ברקמה דחוסה, במקרים עם המון הפרשות, כמו: בצקת ריאות, תמט בגלל הפרשות, המוטורקס, דלקת ריאות, תסחיף ריאתי, CF עם המון הפרשות.
-Flat: אפשר לשמוע על גידול (פחות רלוונטי לפיזיותרפיסט).
במקרה של Pleural effusion - נוזל בחלל הפלאורלי: לנוזל יהיה גובה מסוים (פלס) בישיבה/עמידה. בניקוש על הנוזל עצמו יהיה צליל עמום ומעל הפלס הצליל יהיה חלול. בבצקת ריאות הנוזל מפוזר יותר ואין פלס.
באמצעות ניקוש אפשר גם לקבוע את "מסע הסרעפת"- כיווץ> ירידה> הרפיה> עלייה:
נחפש גבול שמעל יש משהו חלול (ריאות) ומתחת משהו עמום (אברי פריטונאום) - זו הסרעפת, ואז מסמנים. אח"כ מבקשים מהחולה לקחת אוויר ואז הסרעפת יורדת והגבול זז, מחפשים אותו שוב ומסמנים.
נקודות האזנה וניקוש:
נאזין בצד אחד ואז בנקודה המקבילה בצד השני-
סגמנט 1 - אפיקלי, מעל הקלוויקולה, לא תמיד יש מקום לסטטוסקופ אם הוא נשאר באוויר נדלג על הנקודה הזו.
סגמנט 2- מתחת לקלויקולה- anterior segment of upper lobe. בין הקלויקולה לצלע 4. רצוי שהבדיקה תהיה במרווח הבין צלעי.
סגמנט 3- middle lobe- לטרלית מהקסיפואיד (בערך בגובה הפטמות). בצד שמאל זה הלינגולה וצריך לשים מספיק לטרלית כדי לא להיות על הלב.
סגמנט 4- anterior segment of lower lobe - הולכים באלכסון למטה מהקסיפואיד ומגיעים לצלע 8.
סגמנט 5- posterior segment of upper lobe- lateral segment - מקישים מאחור. נקבל צליל עמום בגלל השרירים. מבקשים מהחולה לעשות פרוטרקשן ומקישים בצדדים של C7.
סגמנט 6- Superior segment of lower lobe- מקישים בצדדים של T2.
סגמנט 7- Posterior segment of lower lobe- צריך להיות בצדדים, קצת מעל T10.
סגמנט 8- Lateral segment of lower lobe- מאותו קו (מעל T10) הולכים מעט לטרלית. מהצד או מאחור.
כיח וכיוח
מעריכים את יכולת השיעול והכיח. מתרשמים מהכמות, הצבע, הריח ומצמיגות הכיח:
אפיון כיח תקין:
צבע: שקוף למחצה.
סמיכות: בערך כמו רוק.
כמות: 10-100 מ"ל ביום.
ריח: חסר ריח לחלוטין.
הכיח במצב פתולוגי:
•צבע:
אדום: תמיד מהווה סימן לדם טרי, חשוב לשים לב באיזו כמות מדובר. יכול להופיע במקרים של אוטם ריאתי, אמבולי פולמונרי, קרצינומה, CF.
חלודה: מרמז על דם ישן (דימום שהיה במערכת). יכול להופיע במקרים של פנאומוניה שנגרמת מפנאומוקוקוס או מיקופלסמה.
צהוב: דלקת בדרכי הנשימה, דלקת ויראלית (המופילוס אינפלאונזה)
ירוק: דלקת חיידקית (פסאודומונס)
לבן: בחולי COPD
קצפי ורוד: אופייני לחולים שמקבלים אפינפרין ובחולים עם אי ספקיה לבבית (CHF). ויכול להופיע גם במצב של בצקת ריאות.
•סמיכות:
הכיח, באפון נורמלי, נוזלי יותר בדרכי הנשימה העליונות וסמיך יותר בדרכי הנשימה התחתונות. מצב זה נכון במיוחד במצבי דלקת.
מוקואידי / מציגי: באסטמה או בחולים מונשמים (גורם להתייבשות דרכי הנשימה).
רב שכבתי: בברונכיאקטזיס (מחלה של הדורות הבינוניים בדרכי האוויר (דורות 4-8). יש חולשה בדופן, וכתוצאה מהחולשה נוצרים מעין כיסי שבהם מצטבר הכיח, עם הזמן מצטבר יותר ויותר, בשלב מסויים נוצר שיעול והכיח יותר החוצה.
•ריח:
ריח מסריח יכול להצביע על אבסס, BE, דלקת עקב פסאודומונס (שכיח בקרב חולי CF וחולים מונשמים)
•כמות:
ב-CF נוצרים מילימטרים עד כוסות של כיח ביום. כשלחולה CF יש דלקת, חשוב לבצע מעקב 24 שעות ולקחת דגימה.
מישוש:
Tectile Fremitus
מנסים להרגיש דרך הידיים ויברציות בבית החזה של החולה:
+ Pleural rub: שפשוף שנרגיש בדלקת של הפלאורה
+ Rhoncal Fremitus: כשאוויר עובר דרך הפרשות יש רעשים מורגשים.
+ Vocal Fremitus: ויברציות שנוצרות כתוצאה מכך שהאדם מדבר.
שמים ידיים על בית החזה העליון, האמצעי, התחתון, הלטרלי והפוסטריוי: מתחילים את הבדיקה כאשר הנבדק נושם כגריל. בנשימה רגילה ניתן להרגיש Pleural rub ו-Rhoncal Fremitus), ולאחר מכן מבקשים מהנבדק להגיד משהו שייצור הרבה ויברציות (מקובל לבקש שיגיד: בננה / ארבעים וארבע...)
הבדלים אפשריים בין בני אדם:
התהודה משתנה בין נשים לגברים: לגברים יש קול נמוך יותר, ולכן נוצרות יותר ויברציות.
אצל רזים יש פחות תווך מאשר אצל שמנים, ולכן אצל רזים נרגיש טוב יותר את הויברציות.
קרוב לטראכיה שומעים טוב יותר.
ממצאים אבנורמליים:
עלייה ב-Vocal Fremitus: יכול להופיע במקרים כמו בצקת ריאות, או תסנינים - ישנם נוזלים, גלי הקול עוברים פי 4 מהר יותר בנוזל מאשר באוויר, ולכן כאשר גלי הקול יעברו בתווך הנוזלי שהחליף את האוויר, יהיו ויברציות חזקות יותר.
ירידה ב-Vocal Fremitus: יכול להופיע במקרים כמו פנאומוטורקס, אסטמה אקוטית, תפליט, אמפיזמה.... מקרים שיש בהם יותר אוויר מהנורמלי.
קצב נשימה:
-Eupnea: קצב נשימה נורמלי:
ילודים: 60-70
תינוקות: 30-40
ילדים: 25-35
מבוגרים: 12-20
-טכיפנאה: נשימה מהירה ושטחית, יותר מ-20 נשימות בדקה אצל מבוגרים. מצב זה מאפיין מחלות רסטרטיביות כגון פיברוזיס.
-היפרפנאה: נשימות מהירות ועמוקות, יותר מ-20 נשימות אצל מבוגרים. אלו הן נשימות נורמאליות אחרי פעילות גופנית.
-ברדיפנאה: נשימה איטית ושטחית או נשימה רגילה ועמוקה: קשור לבעיה במוח כגון: טראומה, מנת יתר של סמים וכדומה.
מקצב נורמלי של נשימה: 1 שאיפה : 1.5 נשיפה. ללא הפסקה ביניהם.
מקצב אבנורמלי: הנשיפה מתארכת מאוד. מצב זה אופייני בבעיות חסימתיות בגלל הקושי בהוצאת האוויר.
תבניות אבנורמליות:
-Apnea: אין נשימה במשך 15-שניות או יותר. יכול לנבוע מעצירה מרצון, גוף זר, Cardiac Arrest.
-Apneustic: נשימה איטית- שאיפה ארוכה ואחריה אפניאה. נובע בדרך כלל מפתולוגיות בגזע המוח כגון גידול, CVA טראומה ועוד
-Cheyne Stokes: יש שינויים בעומק הנשימה (נשימה די סדירה). מתחיל בנשימה בעומק נורמלי, העומק הולך ועולה, ואז יורד עד הפסקת נשימה, ואז נשימה חוזרת, ושוב העומק מתחיל לעלות, ואז יורד ויורד ועד שמפסיק. נגרם בעקבות שבץ, פגיעת ראש טראומטית, פגיעה קשה בגזע המוח.
נשימתי
