חומרי לימוד >> נשימתי >> טיפולים נשימתיים >> טיפולים נשימתיים – טרום ניתוח

טיפולים נשימתיים – טרום ניתוח

סיבוכים נשימתיים אחרי ניתוח = Post-operative pulmonary complications (PPC) זהו הגורם העיקרי לתחלואה וגם לתמותה (30%-50% מהחולים מפתחים סיבוכים).

מטרות CPT אצל החולה המנותח:

•טרום ניתוחי:

-הגעה במצב אופטימלי לניתוח: מבחינה ריאתית / כלל הגוף (פונקציה, כושר גפוני...)

-הורדת רמת החרדה של החולה (יעזור בקבלת שיתוף פעולה)

•לאחר הניתוח:

-נשימה "טובה" (נפחים, ניקיון)

-שימור / החזרת טווחים וכוח

-מניעת ליקויי יציבה

-מניעת DVT

-אם פיתח PPC (תמט, דלקת ריאות...) => עזרה בהבראה.

גורמים תורמים ל-PPC

1.כלליים:

-מעשנים: סילה לא תקינה, כמות הפרשות מוגברת בעקבות היפרטרופיה של הבלוטות.

-שמנים: FRC יורד, עלייה ב-WOB, כמו כן אנשים שמנים בד"כ פחות פעילים פיזית לפני וקשה יותר להביאם לפעילות אחרי

-מעל גיל 50: אצל מבורים מתחילה התמוטטות של הבועיות הרבה יותר מוקדם מאשר צעירים. החל מגיל 44, ניתן לראות בשכיבה התחלה של סגירה של בועיות בבסיסי הריאה. מגיל 65: סגירת הבועיות מתרחשת כבר במצב של ישיבה ב-TV.

הגיל קשור גם להיארעות גדולה יותר של מחלות וירידה בגמישות ביהח"ז.

-תת-תזונה:

חולים כאלה חשופים יותר עקב תנגודת (מע' חיסון) ירודה

יש ירידה במסה השרירית (אין מספיק חלבונים) גם בשרירי הנשימה= התעייפות מהירה יותר= אי ספיקה.

אצל אנשים בתת-תזונה יש קושי בריפוי החתך הניתוחי, יורת זיהומים וספסיס.

-מוטיבציה / מצב קוגניטיבי / מצב נפשי: סיכון מוגבר לבעיות נשימתיות אחרי ניתוח. חולים אלה יעשו פחות, ילכו פחות, ירדו פחות מהמיטה.

-מצב פונקציונלי טרום ניתוחי: ככל שהמצב הפונקציונלי טוב יותר, ההחלמה תהיה טובה ומהירה יותר.

-מחלות כרונניות לא "נשימתיות": יכול להוות גורם סיכון. למשל: מחלות לב קשות, חולה באי ספיקה עם פעילות ירודה, חולים נוירולוגיים (כמו CVA).

2.מחלות המשפיעות על או מחלות של מע' הנשימה:

חולים שיש להם כבר מחלה נשימתית וקרוב לוודאי שיפתחו סיבוכים לאחר ניתוח

-חולה שה-VC שלו קטן (פחות מ-50% לפי גודל, גוף ומין) נמצא בסיכון גבוה מאוד (חולה במחלת ריאות רסטרקטיבית)

-חולים שה-FEV1 שלהם הוא 1 ליטר ומטה (מחלה חסימתית) נמצאים בסיכון / במצב קריטי (מתוך 4.8 ליטר, בערך 80% צריך לצאת בשנייה הראשונה- בערך 3.5-4 ליטר. מתחת ל-80% זה כבר מוגדר כלא נורמלי)

אם החולה מסוגל לעלות 2 קומות ברצף ולהמשיך לדבר, הוא תקין => מתחת לזה הוא נחשב בסיכון מוגבר.

3.סוג ההרדמה:

-מקומית – אין סיכון

-כללית: ההרדמה הנפוצה יותר זוהי ההרדמה בשאיפה (פחות נפוצה הרדמה IV) וזה מגרה מכאנורצפטורים= יותר הפרשות, משפיע על הסיליה.

4.מקיום הניתוח / סוג / משך הניתוח:

-מיקום הניתוח: בניתוח חזה או בבטן העליונה יש סיכון גבוה לפתח סיבוכים נשימתיים. אח"כ בניתוחים בבטן התחתונה. הסיכון הקטן ביותר הוא בניתוחים בגפיים (אם אין מחלה ריאתית ברקע)

-סוג הניתוח: ככל שהניתוח גדול יותר הסיכון גדול יותר. עם / בלי מכונת לב-ריאה.

-משך הניתוח: ככל שיותר ממושך, הסיכון גדול יותר.

תרגול לחולה ה-Pre-Op:

א.כיצר לנוע במיטה / לקום אחרי הניתוח:

-ADL

-ROLLNG

-ירידה מהמיטה

ב.TEE+תרגילי ידיים (ACBT)

-זוהי הטכניקה החשובה ביותר לשמירת ניקיון הריאות.

ג.שיעול

-תנוחה אופטמלי= ישיבה. Splint (תרגול), שיעול כפול. Huff

ד.Incentive Spirometry: