חומרי לימוד >> נשימתי >> טיפולים נשימתיים >> טיפולים נשימתיים – לאחר ניתוח

שינויים בתפקודי הריאה לאחר ניתוח חזה ובטן עליונה

(בד"כ 24-48 שעות ראשונות)

1.ירידה ב-FRC: זהו השינוי המשמעותי ביותר:

בניתוחים גדולים ישנה ירידה של כ-20%, בניתוחי מעקפים ירידה של 40%. 

מדד ה-FRC מצביע על הכמות שנשארה בריאות וזוהי הכמות שלמעשה קיימת לשחלוף כל הזמן. אם ה-FRC יורד, הוא למעשה מתקרב ל-Closing volume (CV), זאת אומרת שכבר ב-TV יהיה מצב שחלק מדרכי האוויר הקטנות יתמוטטו= לא יגיע לאזורים אלה חמצן. 

התוצאה של ירידה ב-FRC נקראת Transient Hypoxemia (היפוקסמיה חולפת). יש ירידה של 25% ב-PaO2 (אצל חולים, גם הירידה הניה זמנית, היא מאוד משמעותית). 

מגיע דם אך לא מגיע חמצן = שנט (הדם חוזר למערכת הכללית כשהוא אינו מחומצן).

אחרי ניתוחים הבטן מתנפחת ויש כאב, הסרעפת עולה למעלה והחולה מנפח פחות => עבודה בנפחים קטנים, מה שגורם לירידה ב-FRC. 

2.ירידה ב- VT = ירידה ב- VC (מ50% עד 70%):

הירידה ב- VT נובעת בעיקר מכאב ולכן יש ירידה בכל ה-CV. מדובר על השעות הראשונות לאחר ניתוחי חזה ובטן עליונה. 

3.שינויים בתבנית הנשימה:

השאיפה ב-TLC פעם בכמה דקות מאפשרת אוורור ופתיחת בועיות => פיהוק ואנחה אלו הם שני המנגנונים שמבטיחים נשימה ב-TLC מספר פעמים בשעה. 

א.לחולים אחרי ניתוח, במהלך ה-24-48 שעות הראשונות אין Sigh Mechanism, מה שגורם לכך שתהיה ירידה באוורור. אם מצב זה נמשך הרבה זמן זה מהווה סיכון אטלקטזיס: סגירת אלסאולים, יעילות הסרפוקטנט יורדת (היענות הריאה יורדת). 

ב.טכיפנאה (נשימות מהירות ושטחיות)- כדי לנסות לפצות על הירידה ב- VT. נשימות אלה אינן יעילות, מרכיב ה-Dead space  בנשימות אלה גבוה יותר, מוצאים הרבה מאוד אנרגיה. 

לסיכום- צורת הנשימה האופיינית בחולים Post – Op: 

1.ירידה ב- VT

2.עלייה ב-RR

3.איבוד Sigh

זוהי תבנית רסטרקטיבית = ירידה בנפחי ריאה. 

מדוע כל החולים מפתחים את אותה התבנית?

1.כאב- אחראי לזה שמורידים VT, אחראי לשימוש מופחת בסרעפת ואחראי להורדה גדולה בלחץ השיעול (מידית לאחר הניתוח תהיה ירידה של 70% בלחץ השיעול, במשך השבוע הראשון לאחר הניתוח ירידה של 50% ולאחר מכן יש מגמת שיפור אך הלחץ נשאר ירוד כחודש עד חודש וחצי לאחר הניתוח). 

2.תרופות והרדמה: יש דיכוי של מרכז הנשימה בזמן הניתוח ויש ירידה בתנועת הסיליה. 

3.הרחת היקף חלל הבטן

4.עליית הסרעפת (שכיבה)

3+4= הורדת FRC => עלייה יחסית ב-CV => עלייה ב-WOB => עלול לגרום לאטלקטזיס

5.ההפרשים בתבנית הנשימתית: גורם לרטנציית הפרשות (VC, אנחה, סגירת דרכי אוויר, דיכוי השיעול)

•היפוונטילציה בשל חסימת דרכי אוויר בנוסף להיפוונטילציה בשל כאב, תרופות והרדמה, הרחבת היקף חלל הבטן ועליית הסרעפת בשכיבה. 

שלוש השלכות של תמט אקוטי:

1.עלייה ב-WOB

2.היפוקסמיה: הרבה פעמים, עוד לפני שיש שינויים רדיולוגיים, זהו רמז ראשון.    

3."הטייה" (פרה-דיספוזציה) לזיהום (למרות שתמט איננו תהליך זיהומי)

PPC נוספים (פחות נפוצים מתמט):

-דלקת ריאות (מאספירציה)

-אספירציה

-ARDS

-PE- בין השאר על רקע DVT

-דום נשימתי

-פלאורה: תפליט, המוטורקס, פנאומוטורקס

-אמפיזמה תת-עורית: בד"כ ביטוי של פנאומוטורקס ופלנאומו-מדיאסטינום. 

טיפול בחולה Post-Op

תכנית הטיפול נגזרת מהבדיקה הסובייקטיבית (ראיון) והאובייקטיבית (תיק רפואי, בדיקה פיזיקלית). 

•ירידה קוגניטיבית- 

לכל החולים מיד אחרי הניתוח. ירידה בהכרה / בלבול / ישנוניות עקב חומרים משככי כאבים ולגן חשוב לדבר חזק, מעט וברור. 

•אנלגיזה- 

מתן משככי כאבים חשוב מאוד לשיתוף פעולה מצד החולה. (לפי הוראת רופא, האחויות נותנות, לא אנחנו הפיזיו')

•TEE- 

יש לבצע תמיד: גם בין טיפולים (תרגילים להרחבת בית החזה). Sniff= לקיחה של נשימות קטנות. 

מאוד שימושי להוסיף התרגול גם עם עבודה של תנועות ידיים. 

שימוש ב- Incentive Spirometry

רוצה להמשיך קריאה? להירשם.

קרא עוד