תמט ריאות מולד
תמט הריאות יכול להיות מולד (אטלקטזיס של היילוד)- כתוצאה למשל מתסמונת המצוקה הנשימתית, מצב בו בדרך כלל הריאות אינן בשלות וקיים מחסור בסורפקטנט. עקב זאת קיים בנאדיות הריאה מתח פנים גבוה הגורם להן להתמוטט לאחר כל נשימה והיילוד נאלץ להתגבר על המתח הגבוה בכל שאיפת אוויר.
תמט ריאות נרכש
תמט ריאות נרכש / acquired atelectasis: במקרה זה מדובר על תמט של הריאה, שקודם לכן הייתה מאווררת. מצב זה יכול להתרחש בכל גיל, ויש לו מספר אטיולוגיות:
- התמט השכיח ביותר הינו תמט אחרי ניתוחים: תמט ריאתי הינו סיבוך אופייני לאחר ניתוחים שמתבצעים בהרדמה מלאה.
- תמט מסוג resorption (אטלקטזיס חסימתית): זהו מצב שבו אזור מסוים בריאה לא מקבל אוורור: למשל כתוצאה מחסימה של דרכי האוויר על ידי גוף זר, גידול ועוד. מאחר שהסגמנט הספציפי לא מקבל אוויר, קיימת ספיגה של החמצן שנמצא בריאה והנאדיות מתמוטטות. כתוצאה מההתמוטטות והלחץ השלילי בתוך הנאדיות, יש התרחבות וגודש ניכרים של הנימים של הנאדיות, וקיומה של בצקת תוך נאדיתית. הברונכיאולים הקטנים החסומים מלאים בהפרשה של ריר, קיים דלף והיפוקסיה.
בצילום חזה ניתן לראות הסטה של המדיאסטינום לכיוון האזור החולה- כיוון שנוצר בו יותר מרחב. נוצר וואקום ולחץ שלילי בריאה החולה ולכן קנה הנשימה ישאב לכיוון שלה. האזור שבו יש תמט נראה שקוע, א-טוני (חסר מתח), בצבע אדום כחול וגדוש בדם.
- תמט מסוג compression (אטלקטזיס דחיסתית): זהו מצב בו קיים לחץ חיצוני על הריאה שמביא להתמוטטותה. לרוב הלחץ בא מכיוון חלל האדר (פלאורה): נוזל שמצטבר במקרים של אי ספיקת לב (בצקת ריאתית), דם כתוצאה מטראומה או תהליך גידולי, ואוויר - פנאומוטורקס (כניסת אוויר לחלל או בעקבות טראומה, או כתוצאה מקרע ספונטני של הנאדיות. יכול להתרחש, למשל, במצבים של אסתמה). במצבים אלו יש לחץ על הריאה הפגועה,
ובצילום חזה ניתן לראות שהם מביאים להסטה של המדיאסטינום דווקא לצד הבריא. יכולה להתרחש גם אטלקטזיה דחיסתית גם באנשים המרותקים למיטה כתוצאה מהפעלת לחץ בבית החזה. הסרעפת במקרים אלו לא יורדת למטה כי הנשימה שטוחה, או כתוצאה מלחץ שמופעל עליה מחלל הבטן כגון איברים מוגדלים או הצטברות נוזלים. במצב כזה התמט נוצר בבסיס הריאה.
- תמט מסוג contraction: זהו מצב פחות שכיח, שבו ההצטלקות נובעת מתהליך דלקתי שגרם לצלקות של הרקמה. מצב זה הוא בלתי הפיך.
קליניקה וטיפול
התמט יהיה לרוב הפיך ויכול לחלוף לחלוטין, אם מתוקנת הסיבה לחסימה. במקרים ממושכים וכרוניים של תמט, עלולים להתפתח סיבוכים כגון ברונכיאקטזיס או מורסה ריאתית.
הטיפול בחלק מקרים הוא על ידי:
* ברונכוסקופיה.
* פיזיותרפיה נשימתית:
-הטיפול הפיזיותרפי חייב להיות מידי, מהיר וחזק
-תנוחה: לניקוז / פתיחה של התמט (אותה התנוחה)
-טכניקות הקשה: אם הסיבה היא למשל עודף הפרשות
-אמבולציה: מחייבים את החולה לקחת נשימות עמוקות בהליכה, עוזר להורדת הסרעפת.
-ACBT
-PCPAP: מסכה (Periodic Continues + Airway pressure)
-Manual Hyperinflation: למונשמים שפיתחו תמט. טכניקת ה- Manual Hyperinflation מתאימה ויעילה במיוחד בחולים עם טרכיאוסטום וליחה המתבטאת בחרחורים, זו היא טכניקה פאסיבית, כלומר המטופל פאסיבי, היא דוחפת אוויר בכמות גדולה לריאות
* ולרוב גם טיפול אנטיביוטי.
* כריתת האונה האטלקטטית: מתבצעת רק במצבים בהם אזור התמט מהווה מקור לזיהום בלתי נשלט, או כאשר נצפות ברונכיאקטזיות מוכחות.
נשימתי
