תסמונת הדחיפה, היא מצב שנצפה אצל חלק מהאנשים בעקבות אירוע מוחי עם המיפארזיס.
הסובלים מראים נטייה להתרחק באופן אקטיבי מהצד התקין, לכיוון הצד הפלגי, ובכך מאבדים שיווי משקל, ונופלים.
התמונה הקלינית
בד"כ CVA ימין.
צורת "בננה" – כשעומדים, יושבים או שוכבים. צד שמאל הפגוע עם החולשה ארוך וצד ימין קצר.
יש התנגדות לתיקון.
יש להם קושי במעברים (בעיקר דרך צד שמאל (הפלגי)), ישב מוקדם מידי. אומדן של המרחק מאוד פגוע.
אורך האשפוז ארוך יותר מאשפוז של מישהו בלי pusher
שכיחות 10% מאוכלוסיית ההמיפלגים עם חולשה בצד שמאל.
Scale for Controversies Pushing- נותן ניקוד ל 3 חלקים:
-יציבה- סימטריה של יציבה ספונטנית
-הרחבה- שימוש בזרוע / רגל להרחבת שטח המגע הגופני לאדמה
-התנגדות- התנגדות לתיקון פסיבי של תנוחה למצב זקוף
לצורך אבחון עדיף להשתמש בקריטריון 2 ו-3.
בטיפול
-הטיפול הינו על כל הגוף, עם דגש על הגו ולאורך הצד הפרטי
-שחרור קיבועים- הדחיפה הזאת היא סוג של קיבוע ואותה צריך לשחרר
העברת משקל לימין- סד אחורי (למנוע קריסת ברך בצד הפרטי)- מבקשים מהמטופל להעביר משקל לצד החזק שלו ע"מ ליישר אותו , שלא ייפול על הצד החלש. זה שונה מטיפול רגיל בהמיפלג (בד"כ רוצים לגרות את הצד החלש)
-גירויים חיצוניים:
-תפיסתי: "להרגיש"– כריות: עוזר לו להתארגן תפיסתית איפה הגוף נמצא
-ויזואלי: שימוש בראיה – "תסתדר שאתה מול המשקוף של הדלת", לתת גירוי ראייתי כדי לעודד תזוזה לוורטיקלי
נוירולוגיה
