מחלת הפרקינסון הינה מחלה כרונית פרוגרסיבית, הפוגעת בתאי המוח המייצרים דופמין, המשמש להעברת אותות מהמוח למערכת העצבים המרכזית.
עיקר פגיעתה של המחלה הקשה היא ביכולת תפקודו של החולה, אשר הופך עם הזמן לנכה בדרגה גבוהה ביותר, הנזקק לעזרה צמודה וקבועה בביצוע פעולות ולו הקלות ביותר.
בשלבים השונים מתבטאת המחלה ברעד, בנוקשות שרירים, בתנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות, בדיבור בלתי ברור ומונוטוני, בירידה ביכולת ההבעה בפנים ובשפת הגוף. נוסף על כך, חלות הפרעות במערכות העיכול, השתן והשליטה בסוגרים. למחלה גם היבטים נפשיים כמו: ירידה בקוגניטיביות, דיכאון, חרדה והזיות.
שכיחות
על אף הדימוי כי המחלה פוגעת בעיקר באוכלוסייה המבוגרת, מתגלים לעיתים אותותיה גם בקרב צעירים בשנות השלושים והארבעים לחייהם. הגיל הממוצע בו מתגלה המחלה הוא 58 ועל פי האומדן מגיע מספר החולים במחלת פרקינסון בישראל לכ – 20,000.
גורמים
מחלת הפרקינסון נגרמת כאשר תאי העצב (הנוירונים) במוח באזור הקרוי Substantia Nigra מתים או נפגמים. באופן תקין, מייצרים נוירונים אלה חומר כימי חשוב הנקרא דופמין (Dopamine). דופמין מהוה מעין שליח כימי האחראי על העברת אותות בין ה-Substantia Nigra ו"תחנת הממסר" הבאה במוח, ה-Corpus Striatum, על ידי המסלול nigrostriatal, מסלול דופמינרגי דו-צדדי במוח. על מנת ליצור פעולת שרירים תכליתית וחלקה.
איבוד דופמין, גורם לתאי העצב של ה-Striatum לשגר גירויים עצביים בלתי תכליתיים, בהותירם את החולים ללא יכולת להוביל או לשלוט בתנועותיהם באופן נורמלי.
מחקרים הראו כי חולי פרקינסון מאבדים 80% או יותר מהתאים המייצרים דופמין באזור ה-Substantia Nigra. הסיבה למות התאים או לפגיעה בהם אינה ידועה אולם מחקרים ממשיכים להניב ממצאים חשובים המספקים רמזים חדשים על המחלה.
כאשר מתגברים סימפטומים אלו, עלולים החולים להתקשות בהליכה, בדיבור או בהשלמת משימות פשוטות אחרות.
המחלה בעלת מהלך מתמשך ומתקדם המחמיר עם הזמן. היא איננה מדבקת ואינה תורשתית בדרך כלל, כלומר אינה מועברת ישירות מבן משפחה אחד לאחר או מדור לדור.
רעד- מתחיל בדרך כלל ביד, למרות שלעיתים מושפעת ראשונה הרגל או הלסת. הרעד בולט ביותר כאשר היד נחה או כאשר החולה מתוח. אחר כך הוא הופך כללי יותר.
נוקשות- או התנגדות לתנועה, משפיעה על מרבית חולי הפרקינסון. השרירים נשארים מתוחים ומכווצים כל הזמן והחולה סובל מכאבים או מרגיש נוקשה או חלש. הנוקשות בולטת יותר כאשר אדם אחר מנסה להזיז את זרועו של החולה, והזרוע נעה רק בתנועות קצרות, חדות המכונות נוקשות "גלגל שיניים".
איטיות בתנועה (Bradykinesia) – האטת או איבוד התנועה האוטומטית והספונטנית מתסכלת במיוחד משום שלא ניתן לצפות אותה מראש. רגע אחד החולה נע בקלות, וברגע שלאחריו הוא עלול להזדקק לעזרה. סימפטום זה יכול להיות המתסכל או המטריד ביותר מכל סימני המחלה כיוון שהחולה אינו יכול לבצע תנועות שגרתיות במהירות. פעולות שבוצעו בעבר במהירות ובקלות, כגון רחצה או התלבשות, עלולות לארוך מספר שעות.
חוסר יציבות- או שיווי-משקל וקואורדינציה פגומים, גורמים לחולים לרכון קדימה או אחורה וליפול ביתר קלות. חולים הרוכנים לאחור נוטים לפסוע אחורה כאשר מתנגשים בהם מלפנים או כאשר הם מתחילים ללכת, תופעה הנקראת: Retropulsion. חוסר-יציבות זו יכולה לגרום ליציבה כפופת גו שבה ראשו של החולה מורכן וכתפיו שמוטות.
עם התקדמות המחלה מושפעת גם ההליכה. חולים עלולים לעצור באמצע הצעידה ו"לקפוא-Freezing" במקום או למעוד, וישנם חולים הצועדים צעדים קטנים ומהירים כאילו ממהרים קדימה כדי לשמור על שיווי משקלם (Festination), להפחית טלטול בידיים, הליכה מקובעת, קיצור באורך צעד, Flat foot contact והליכה כפופה.
דיכאון- זוהי בעיה נפוצה העלולה להופיע מוקדם במהלך המחלה, אפילו בטרם אובחנו סימפטומים אחרים. הדיכאון אינו חייב להיות כבד, אך תרופות המטפלות בסימפטומים אחרים של המחלה עלולות להגבירו. למרבה המזל, ניתן לטפל בדיכאון בהצלחה בעזרת תרופות נוגדות-דיכאון.
אובדן זיכרון וחשיבה איטית- עלולים להופיע, עד כדימנציה (Dementia).
קשיים בבליעה ובלעיסה – השרירים בהם משתמשים ללעיסה עלולים לעבוד בצורה פחות יעילה בשלבים המאוחרים של המחלה.
שינויים בדיבור – כמחצית מחולי הפרקינסון סובלים מבעיות בדיבור.
בעיות בדרכי השתן או עצירות – אצל חלק מהחולים עלולות להופיע בעיות בשלפוחית השתן או במעיים משום שמערכת העצבים האוטונומית אינה פועלת כראוי.
שלבים במחלה
לרוב הנוירולוגים מחליטים באיזה שלב המטופל על ידי סיווג של Hoehn and Yahr Staging of Severity of Parkinson’s disease:
מגדיר את הסימפטומים שכבר קיימים אצל המטופל. לא פונקציה של זמן. יכולים להישאר בשלב ראשון לאורך שנים. יכולים להיות זמנים של החמרה במחלה לתקופה מסוימת (למשל בעקבות ניתוח יש החמרה)
Stage 0- No signs of disease
Stage 1- unilateral disease
Stage 1.5- unilateral + axial involvement
Stage 2- balance disease without impairment of balance
Stage 3- mild to moderate bilateral disease; some postural instability; physically independent
Stage 4- severe disability; still able to walk or stand unassisted
Stage 5- wheelchair bound or bedridden unless aided
טיפול
תרופתי
עדיין לא קיימת תרופה למחלת הפרקינסון, אולם יש מגוון תרופות המקלות באופן דרמטי על הסימפטומים של המחלה.
Levodopa
ללא כל ספק, התרופה Levodopa, הנקראת גם L-dopa, היא גולת הכותרת של הטיפול בן-ימינו.
L-dopa הוא כימיקל פשוט הנמצא באופן טבעי בצמחים ובבעלי חיים. תאי עצב יכולים להשתמש ב-Levodopa כדי לייצר דופמין ולחדש את אספקתו המדלדלת במוח.
על אף שה-Levodopa עוזר לפחות ל-75% ממקרי הפרקינסון, לא כל הסימפטומים מגיבים בצורה שווה לתרופה. איטיות תנועה ונוקשות מגיבות בצורה הטובה ביותר, בעוד שהרעד מופחת באופן שולי בלבד. בעיות בשיווי-משקל וסימפטומים אחרים עלולים לא להיות מושפעים כלל.
בד"כ נותנים החל משלב 2 של המחלה כי הגוף עובר הסתגלות לזה. מחכים לסימנים מוטוריים. ברגע שמוצאים מינון נכון, כולל זמנים מדויקים, המטופל יכול להישאר מאוזן לאורך שעות היום ללא סימנים פרקינסונים שהיה לו קודם.
זמן עבודת התרופה והיעדר סימפטומים נקרא מצב "ON", כשהשפעת התרופה נגמרת והסימפטומים חוזרים נקרא מצב "OFF"
ניתוחי-
Deep brain stimulation- DBS
-לחולים במצב קשה, כאשר הטיפול התרופתי לא משפיע, או שיש תופעות לוואי קשות כתוצאה מהטיפול התרופתי (תנועת יתר, dyskinesia).
-משתילים אלקטרודות כשהחולה ער, ומשתילים קוצב תת עורי בחזה שאפשר לעשות לו adjustments. זה עובד כל הזמן אבל מוכוון לשעות ערות ושינה.
-הגירוי משפיע על התאים שנותרו במוח אשר מפרישים דופמין.
פיזיותרפיה
•אמצעי טיפול:
-מותאמים לפי הסימפטומים:
-תואמים לשלב במחלה
-פיזיותרפיה יחד עם אמצעים נוספים – טאי צ'י ויוגע נמצאו יעילים בשיפור יציבות וש"מ
נוירולוגיה
