מודל ה- ICF פותח על ידי WHO במטרה לאפשר מסגרת אחידה וסטנדרטית ושפה משותפת לתיאור מצבים הקשורים לבריאות.
ה-ICF מתאר תפקוד והגבלות של המטופל ביחס למצבו הבריאותי. מתאר רמת התפקוד בסביבה.
הסיווג מתאר מרכיבים של בריאות ולכן מאפשר פרספקטיבה של בריאות יותר ממחלה.
מחולק לכמה קטגוריות:
Body function and structure / תפקוד ומבנה גוף: מתאר תפקוד של מערכות הגוף (כולל הפסיכולוגיות), ומבני הגוף (החלקים האנטומיים, כמו איברים, גפיים) ומוגבלויות בהן. למשל: כאב, טווח תנועה, כוח שריר, מבנה עור וכדומה.
Activities and participations / פעילויות והשתתפות: ביצוע מטלות, השתתפות ומעורבות בסביבה. למשל: נהיגה, ביצוע מעברים, חיי חברה, בילוי ופנאי.
Environmental Factors / גורמים סביבתיים: הסביבה הפיזית שחיים ומתנהלים בה. למשל: מוצרים וטכנולוגיה לשימוש אישי בחיי היומיום, גאוגרפיה פיזית,
Personal Factors / גורמים אישיים: יש לקחת בחשבון גורמים אישיים גם במודל זה (כולל מין, גיל, סגנון התמודדות, רקע חברתי, חינוך, מקצוע וכו'), אך אינם מסווגים במסגרת ICF בפועל.
הצורך ב-ICF:
-טבחנה בלבד לא מאפשרת ניבוי של צרכי שרות, אורך אשפוז, רמת טיפול או תוצאות תפקודיות.
-יש צורך בנתונים על רמות תפקוד ומגבלות
-ICF מאפשר לאסוף נתונים בדרך עקבית בינלאומית הניתנת להשוואה, על בריאות של פרטים ושל אוכלוסיות.
-ICF מספק בסיס לזיהוי סוגים ורמות נכות אשר מספקים את בסיס הנתונים לפיתוח מדיניות.
-שיפור היכולת התפקודית של אדם ושיפור הביצועים שלו ע"י התאמת הסיבה הפיזית והחברתית משפיעה על היארעות והחומרה של מגבלות באוכלוסייה- ICF מאפשר תיעוד של תחומי החיים והגורמים הסיבתיים המשפיעים על תפקוד בעזרת סיווג התחומים השונים.
נוירולוגיה
